חוזרים לגמרא • צפו בגלריה

בוקר תחילת זמן קיץ [מצורף ווידאו]

בחורים מזוודות

אבל רגע לפני שהוא יוצא - אמא סגרה את הרוכסן האחרון

ביד רועדת.

חיבקה אותו.

קצר – אבל חזק.

סידרה לו את הצווארון,

ולחשה משהו –

בין חיוך לדמעה,

בין צחוק לשתיקה שרק הוא מבין.

הוא יוצא בשקט עם שאיפה גדולה ללמוד. לגדול. להצליח.

להיות מי שהוא חלם להיות.

והיא נשארת בחלון מנופפת לשלום

לוחשת: "תשמור עליו".

ואני שם.

מצלם. אבל אני רואה גם את מה שהתמונה לא מספרת.

המזוודה שלו נראית סתמית -

אבל בפנים

יש בה כל מה שהיא לא הצליחה

לומר במילים...

חוזרים לגמרא • צפו בגלריה