שנת תש"ס.
שבועיים אחר חתונתם של מוישי ונחמי שטיצל במזל"ט.
צלילי שירי החתונה עוד הצטלצלו באוזניהם, 'כשם שאני רוקד כנגדך' (הראששיב'ע כעס מאוד) 'שטר התנאים' ('מקווה שלא ראו את דמעותיי מתחת לזגוגיות הענק של משקפיי' הרהר מוישי) שעה שישבו יחד לדון כדת מה לעשות בכסף שנתון נתנו להם הוריהם היקרים.
הם לא נתנו הרבה, גם כך הייתה עליהם מעמסה כספית שנשארה מחתונות קודמות. (איזה מאתיים אלף שקל! זוועה!)
אז ההורים של מוישי נתנו מאה חמישים...
השנים חולפות, המייבינים לא...